זבולון נ' וורוליט חברה לתעשיותכימיה בע"מ ואח'

החלטה

1.ב"כ הנתבעים ביקש לחייב את התובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבעים.

2.בבקשה נטען, כי בהליך קודם שהתנהל בין הצדדים בבית משפט השלום בתל אביב בת.א. 42150/05 ניתן פסק דין ביום 17/1/10 במסגרתו נקבע, כי על התובע לשלם לנתבעת 1 סך 60,000 ₪ והוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

3.המשיב הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק הדין בת.א. 42150/05 ובבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין ובתצהיר התומך בבקשה טען,כי הוא חי מכספי קצבת נכות ביטוח לאומי ואין לו יכולת כספית לעמוד בתשלום פסק הדין.

ב"כ הנתבע ציין, כי על פי הנטען על ידי המשיב עצמו, הוא חסר כל ולא יהיה באפשרותו לשלם את הוצאות הדיון באם ייפסקו כאלה כנגדו בתביעה דנן שהיא תביעת סרק.

4.ב"כ התובע טען, כי יש לדחות את הבקשה שכן לאור הלכת בית המשפט העליון, אין מחייבים תובע בהפקדת ערובה רק מחמת עוניו ובבקשה לא היתה התייחסות לגופו של עניין לסיכויי התביעה.

5.ביהמ"ש בערכאה הראשונה מורה על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע רק במקרים חריגים.

ראה לענין זה: ספרו של כב' השופט גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית בעמוד 55.

שם נאמר בין היתר:

"כל הליך משפטי כרוך בהוצאות הן מצד מגיש ההליך והן מצד מי אשר ההליך הוגש נגדו. למרות זאת, אין בתקנות סדרי הדין השונות הוראה כללית, לפיה כל הנוקט הליך שיפוטי מחויב בהפקדת עירבון להבטחת הוצאות הנתבע. אפשר לראות, כי הוראות אלה בדבר החובה להפקיד עירבון נשמרו אך באשר מדובר בהליכי ערעור: ערעור, בקשת רשות ערעור ודיון נוסף. הגשת הליך לבית משפט בערכאה ראשונה אינה כרוכה, בהפקדת עירבון".

וכן רע"א 2442/98 עו"ד רוזן נ' עו"ד מיוחס וארנונה ניהול נכסים ויעוץ (1965) בע"מ, פ"ד נג (3) 142.

6.וכפי שכבר נקבע בשורה של פסקי דין, עוניו של תובע לא צריך להוביל לכך שרק בשל כך תסגרנה בפניו דלתות בית המשפט.

יפים לענין זה, דברי כב' השופט לוין בע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נגד נילי מפעלי מתכת בע"מ פ"ד מד (1) 647:

"הכלל הוא, שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה מחמת עוניו בלבד, טעם לדבר הוא שזכותו של האזרח לפנות לבית המשפט היא זכות קונסטיטוציונית מן המעלה הראשונה, ושערי בתי המשפט פתוחים לפני האזרח בריבו עם משנה גם במקרים בהם לא תשיג ידו לשלם את ההוצאות אם תובענתו תידחה".

ראה לענין זה גם, ד"ר י. זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית עמ' 899.

7.במקרה דנן, לנתבעת אמנם טענות הגנה באשר לנטען בכתב התביעה, זאת נוסף לפסק הדין אשר ניתן בת.א. 42150/05, אשר יש לו השלכה מסוימת על התביעה דנן.

התובע בכתב התביעה טען כי הנתבעים (או חלקם) פרסמו לשון הרע נגדו במכתבים אשר שלחו לגורמים שונים (ראש עיריית תל אביב, שרים, מבקר המדינה, רשם העמותות, כתב בערוץ 10, מערכות עיתונים שונות, מכתב לעוזרות פרלמנטריות של חברי כנסת ועוד).

זאת נוסף לטענות בדבר שוחד ואיומים אשר היתה להן התייחסות בפסק הדין בת.א. 42150/05.

לנתבעים טענות הגנה שונות כפי שניתן לראות בכתב ההגנה אך בית משפט בשלב זה לא מכריע במחלוקת העובדתית שבין הצדדים ואין מקום לטעון כי עסקינן במקרה חריג שבו בית משפט יחייב תובע בהפקדת ערובה רק בשל טענות להיעדר סיכויי תביעה.

מהבקשה אשר הגיש התובע – המשיב לבית המשפט המחוזי עולה, כי הוא ככל הנראה חסר יכולת כלכלית, אך כפי שצוין לעיל בפסיקה, עוניו של תובע לא מוביל לנעילת שערי בית המשפט בפניו.